המאמר הזה יכול לשנות לכם את כל התמונה. זו הדרך שלנו באמת לשחרר את עצמנו כדי להתחיל ליצור מציאות.
טראומות זה גם עוד סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו. אם נסתכל על התקופה האחרונה, קיבלנו המון פריצות דרך במדע חדשני שמסביר לנו על איך טראומה נוצרת במערכת ואיך כל זה משפיע ישירות על דפוסים פסיכולוגים, או על תסמינים פיזיולוגים, איך זה משפיע על התגובות שלנו, ההתנהגות, וכמובן משפיע על התדר הרגשי שלנו. אותו התדר הרגשי שמאפשר לנו ליצור בחיים בצורה קוהרנטית, להגשים את עצמנו, ליצור מציאות, לצאת מהישרדות ופשוט לחיות סוף סוף.
ואם אנחנו קצת סקרנים ורוצים, יש לנו המון חומר לשאוב ממנו מרופאים לא קונבנציונלים, משלבים בצורה אינטגרטיבית את הרוח, הגוף והנשמה, בצורה לוגית ומדעית. למשל "Joe dispenza שיצר פריצת דרך בכל מה שקשור לטראומות ותדרים, זה ללא ספק מידע חשוב כחלק מתהליך ההתפתחות התודעתית שלנו, עד לפני כמה שנים ועדיין חלק גדול מאוד מהעולם הקונבנציונלי כיום, לא יודע איך להתמודד עם טראומות רגשיות ועדיין מנסה לפתור את הבעיות ברובד האינטלקטואלי, דרך דיבור, דרך המוח, דרך כדורים, דרך שיטות של המיינד, דרך מניפולציות או אפירמציות על מערכת העצבים המרכזית (מוח ועמוד השדרה).
נכון מבחינה הגיונית זה נראה כי הפתרון נמצא במוח, הוא זה שמפעיל ושולח פקודות לכל המערכת באורגניזם, ועם זאת העולם הקונבנציונלי במבוי סתום בכל מה שקשור לטראומות. למה? כי זה ממש כמו לנסות לתקן את המעבד של המחשב בזמן שהמסך שרוף בכלל או החשמל לא עובד. וזו גם הסיבה שבגללה טראומה זה לא משהו שניתן לפתור בצורה אינטלקטואלית או לוגית. זו גם הסיבה כי טראומה אי אפשר לדבר החוצה או להבין אותה, כדי לשחרר אותה. פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, פסיכואנליזה, קואצ'רים, CBT, NLP, וכו.. כל אלו עובדים על הרובד האינטלקטואלי פסיכולוגי, בזמן שאנחנו בכלל חווים את המציאות על רגש, תדרים ורטט.
הודות לפריצת הדרך "במדע הלא קונבנציונלי" אנחנו כבר מבינים כי טראומה היא הקרנת כאב לתוך רקמות הגוף וכל הטראומות הן מרוכזות עמוק בתוך הבשר שלנו. כל הטראומות בגוף שלנו ששומר את זיכרונות הנשמה. מכאן אנחנו כבר מבינים, כי טראומה זה לא משהו שניתן לשחרר באינטלקט, אלה הדרך לשחרר היא תהיה בצורה סומטית דרך כלים של מנגנון ריפוי טבעי של הגוף במצבי טראנס, ולא דרך המוח והאינטלקט.
עם זאת, לאחרונה חוויתי קפיצה קוונטית בהבנה שלי לגבי טראומות ועבודה רגשית. תובנות כבדות התחילו לחלחל לי בחוויה דרך מדיטציות, הדרכות ועבודה עם לקוחות. הפרספקטיבה שלי השתנתה משמעותית בכל מה שקשור לטראומות וריפוי רגשי. וזה גם כי אני מקבל את עצמי "כתופעה משתנה" מה שאני היום זה לא מה שאני מחר או בעוד יומיים, ועם הגישה הזו אני מאפשר לעצמי לפתוח את כל הדלתות למידע חדש ופורץ דרך, באמצעות מדיטציות עמוקות, נוכחות, הדרכה וניסיון עם לקוחות.
אז בואו נתחיל לרדת עמוק יותר לתובנות שירדו לי בשבועות האחרונים. עד עכשיו גם המדע הקונבנציונלי וגם המדע ההוליסטי, מתייחס לשאלה של "איך" "איך" טראומה נוצרת "איך" היא מקרינה למערכת "איך" היא משפיע על ההתנהגויות שלנו "איך" היא יוצרת דפוסים וכאבים כרוניים "איך" היא משפיעה על החיים שלנו, "איך" היא משפיעה על התדר שלנו "איך" היא משפיעה על הנוכחות שלנו "איך" היא משפיע על הגשמה שלנו "איך" היא משתחררת וכו..
אחרי שכבר קיבלתי את כל התשובות של "האיך" עם ההתפתחות הרוחנית שלי, פתאום השאלה הפכה להיות "מאיך" "ללמה" למה? מתוך העמקה בשאלה "למה" התחלתי לקבל סינכרוניים, מידעים ותובנות חדשות מתוך פרספקטיבה נשמתית. זה הגיע מתוך הריק. בשקט. במקום של "אי", אי פרשנות, אי ניסיון להבין, אי מחשבה, אי עשייה, במקום שאני מאפשר לעצמי, לא לפרש, לא לנסות, אלה פשוט להיות. פשוט לשלוח הדהוד תדרי של כוונה לקבל תשובות לשאלות עמוקות, ולפתע מתוך השקט והנוכחות, נכנסת אינפורמציה חדשה מתוך השדה התודעתי הקולקטיבי. מתוך המקור.
פתאום הבנתי שגם טראומה זה עוד סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו. עוד סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו שיש לנו. עוד מטאפורה שאנחנו מתייחסים אליה כ-על משהו אובייקטיבי. עוד הזדהות עם נרטיב. עוד קונספט. עוד רעיון.
הבנתי כי טראומה היא רק עוד סיפור נרטיבי שמתלבש על הנשמה, כדי לעורר אותה למי שהיא באמת. הבנתי כי ברגע שאנחנו מתייחסים לטראומה כ"טראומה" אנחנו מיד יוצרים את הרעיון שיש מה לפתור, וזה יוצר את הרעיון שיש בעיה, או מה לפתור. ואז כשאנחנו "פותרים" בעיה אחת, היא מיד הופכת לבעיה של משהו חדש.
ברגע שאנחנו מתייחסים לטראומה כ-על משהו "אובייקטיבי" שיש לנו, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במרדף של חיים שלמים על עבודה רגשית ולופ של ניסיון לשחרר טראומות כל פעם מחדש. נרדוף אחר שיטות חדשות, ניקח עשרות קורסים ונמשיך לרדוף אחר הזנב של עצמנו.
אם אני מסיר את התיוג "טראומה" ומסתכל על זה מרובד נשמתי, מתוך הנשמה של "דור" אני מבין כי טראומה היא סך הכל מטאפורה של שיעורים נשמתים. כל "הדפוסים" שלנו וכל התדרים הנמוכים שאנו מושכים אלינו לחוויה, הם רק המטאפורה של שיעור נשמתי. וכאן אני גם מבין כי התדרים הנמוכים בחיים הם ממש מעניינים בדיוק כמו התדרים הגבוהים. אין כאן קורבנות.
זו הסיבה כי מתי שאנחנו באמת מרפאים טראומה, היא כאשר אנחנו מבינים את השיעור וצולחים אותו. כשאנחנו מבינים את ה"למה" ומה זה בא לשרת וללמד את הנשמה שלי. שאנחנו מודעים לשיעור ולשדה האנרגטי שדרכו השיעור הועבר. ולא מוצאים את עצמנו בקורבנות ערמומית של "למה זה מגיע לי", "הטראומות שלי שונות משל אחרים", "אני חוויתי יותר טראומות", "למה זה קרה", "אני רוצה להשתחרר מזה" - לא! מספיק עם הקורבנות והגיע הזמן לקחת אחריות. ההתעוררות יכולה לקרות ממש עכשיו. ממש ברגע זה שאת או אתה קוראים את המאמר.
מה מפריע לכם בחיים? איזו קארמה אתם מושכים לעצמכם? האם אתם מנסים להיפטר מהם או לברוח? האם הכוונה שלכם היא רק "לשחרר את זה כבר". העניין כאן שזה לא יבוא מתוך כוונה או רצון לשחרר את הטראומה או הדפוס, אלה הכוונה היא להבין למה? מה הנשמה שלי אמורה ללמוד מזה? להיכנס פנימה לשאול: מה זה בא ללמד אותי? מה זה בא להזכיר לי? כל זה מתוך ידיעה שאנחנו אלה שבחרנו ויצרנו את כל זה בתור נשמות, שאנחנו היוצר של כל זה, ש-הכל אנחנו יצרנו בעצמנו.
טראומות הן המטאפורה שלנו לחוות כאן שיעורים בכדור הארץ ועד שלא נבין זאת לעומק שהכל כאן כדי לשרת אותנו, ואנחנו אלה שיצרנו את הטראומות האלה, אנחנו בחרנו אותם, ושהכל מדויק. עד שלא נבין כי אנחנו היוצר של כל זה, כי אנחנו הבריאה בכבודה ובעצמה, כי אנחנו המקור בכבודו ובעצמו, אנחנו נחיה באשליה שיש לנו בעיות שאותם אנחנו צריכים לפתור.
ברגע שאנחנו תופסים את עצמנו כ-"בני אדם" אנחנו גם מזדהים עם הדפוסים שלנו ומאמינים כי יש לנו "טראומות" שאותם אנחנו צריכים לפתור, וככה אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לשחרר אותם חיים שלמים. ה"טראומה" תשחרר מתי שהכוונה שלנו תהיה להבין את ה-"למה" ונפסיק להיות קורבן. ברגע שהנשמה שלנו מבינה את ה-"למה" צלחנו את השיעור שלנו והתקדמנו בעוד צעד תודעתי אל עבר מי שאנחנו באמת. ברגע הסנכרון וההבנה של "מה זה בא לשרת אותי" אותו המקור שהוא אנחנו, ממש ברגע הווה מתחיל את תהליך ההיזכרות שלו, וזו גם הסיבה שאנחנו יצרנו את הקשיים הללו ואת התדרים הנמוכים.
ברגע שנשמה שלנו מבינה את ה-"למה" היא משתחררת מהקארמה הזו מיד ברגע הווה. זו הדרך של המקור להיזכר במי שהוא באמת. דרך התדרים הנמוכים אנחנו חווים ולומדים את השיעורים. דרך הטראומות אנחנו נזכרים במי שאנחנו באמת. דרך הדפוסים שלנו אנחנו מגלים את עצמנו. טראומה היא סך הכל מטאפורה של הנשמה, כדי להזכיר לה מי היא באמת. טראומה משתחררת מתי שהנשמה מבינה את ה-"למה" וחווה סנכרון.
טראומות הן כמו מכות מצרים. יום בהיר ישבתי בבית קפה ולפתע במכה אחת קיבלתי את התובנה על המטאפורה בסיפור של מכות מצרים בתנך. כל התנ"ך למעשה, אלה מטאפורות ולא סיפורי ילדים. מכות מצרים הם ממש מטאפורה של המציאות להתעורר על עצמנו. זה לא באמת שהיה מכת דם או צפרדע, כל אלו מטאפורות שאנחנו חווים כיום בעידן שלנו, רק שהיום זה יכול להתבטא ב"פרצו לי לרכב", העסק קרס, עשיתי תאונה קשה, פיטרו אותי מהעבודה, הבת זוג שלי בגדה בי, מחלה, כאבים וכו.. הכל מגיע מבפנים החוצה.
כל המכות הללו שאנחנו חווים במימד החיצוני, אלה רק מטאפורות של משהו עמוק יותר פנימי. מטאפורות של שיעורים. אלה רק מכות שמגיעות אלינו כדי שנתעורר על עצמנו. כדי שניזכר שאנחנו זה לא הסיפור הזה שם בחוץ. המכות האלו מגיעות כדי לסמן לנו שהגיע הזמן לשינוי ושאנחנו לא במסלול שלנו. ברגע שאנחנו מבינים מה זה בא לשרת את הנשמה שלי "הפריצה לרכב", או בן הזוג שעזב אותי, כאן באמת נוצרת הטרנספורמציה האמיתית. כאן באמת נשחרר את כל הקארמה שמשכה אלי את המכות הללו בחיים. רק מתי שבאמת נבין את ה-"למה", כי עד אז אנחנו פשוט קורבן מבלי לשים לב אפילו.
כל קושי, משבר, טראומה היא רק מטאפורה ונרטיב של שיעור נשמתי. זו הסיבה כי ה"סיפור" של הטראומה יכולה רק לעזור לנו להבין את ההקשר של השיעור הנשמתי. זה לא באמת משנה "פריצה לרכב, בגידה או קריסה, כל אלו ישבו על מוקד של שיעור נשמתי. והסיפור שלו הנרטיב, רק יעזור לתודעה שלנו לקשר את זה לשיעור הפנימי שלנו בתור נשמות על כדור הארץ. לכן שום דבר הוא לא רנדומלי! הכל כאן כדי לשרת אותנו, הכל לטובתנו, הכל אנחנו בחרנו בתור נשמות, הכל אנחנו יצרנו, וכל זה כדי להתעורר לחיים. למי שאנחנו באמת. להבין כי מי שאנחנו באמת, אי אפשר לשחק איתו.
טראומות לא חייבות להשתחרר קונקרטית בסשנים עצמם. רבים חושבים כי לשחרר דפוס או טראומה זה קורה ברגע של הסשן עצמו, ואם לא פרקתי קונקרטית בסשן אז לא היה ריפוי, ואז הם יוצאים מהסשן עם השאלה האם פרקתי או לא פרקתי? למעשה זה הרבה יותר מורכב מזה. העבודה הרגשית דרך פרקטיקות סומטיות לא יקבעו בסשן עצמו האם פרקתם טראומה או לא פרקתם טראומה, אתם לא חייבים לבכות, לרעוד ולצרוח בסשן כדי להתחיל לעבור שינויים בחיים ולשחרר את הדפוסים העמוקים שיושבים על ה"טראומות" שלכם. השינוי בעקבות הפרקטיקות לא נמדדות בכמות הכבי או הכאב שפרקנו במהלך הסשן.
ברגע שאנחנו מתחילים את העבודה הסומטית הקוסמוס מתחיל לשלוח לנו שיעורים. שיעורים לא פשוטים. הכל מתחיל לצוף ואת ההשכלה של זה אנחנו חווים בסיטואציות של היום יום, ולא בהכרח בסשן עצמו. את השיעורים הללו, אנחנו אוהבים להגדיר כ-"דפוס" או משהו שאנחנו צריכים לרפא או להשתחרר ממנו. אבל השיעור הזה לא בהכרח נפטר בסשן עצמו.
הסשנים הם אלה שמאיצים את השיעורים להגיע אלינו לחוויה ומאפשרים לנו הכלה רגשית לצלוח אותם ולקבל הכוונה במצבי תודעה עמוקים. אבל מה שבאמת ישחרר את הדפוס הוא קודם כל לקבל את זה שזה בכלל לא דפוס. קודם כל לא להסתכל על זה ממקום קורבני. קודם כל להבין כי אנחנו בחרנו הכל. ואז לשלוח את הכוונה של הנשמה להבין את ה-"למה". סנכרון של הבנת ה-"למה" תוביל את הנשמה לסנכרון, היזכרות ושחרור הקארמה.
העבודה הסומטית גורמת להשתקפות שלנו בחווית החיים להיות בהאצה. אנחנו מאיצים את השיעורים שלנו. זו הסיבה כי אנחנו נכנסים לתהליך של לונה פארק רגשי. אנחנו משחררים את הדפוסים שלנו בכך שאנחנו מתחילים לזמן לעצמנו לחוויה אתגרים שאנחנו צריכים לצלוח ברובד הנשמתי. ברגע שאנחנו צולחים את השיעור, אנחנו משחררים את הדפוס (טראומה) העבודה האמיתית נמדדת ברגע שאנחנו מכניסים את העבודה הסומטית כדרך חיים ואנחנו מודעים וצולחים את השיעורים שאנחנו מתחילים לזמן עקב עבודת הנשימות ועבודת המודעות.
החבר הזה שפתאום מלמד אתכם שיעור קשוח או הבוס מפטר אותנו, בן הזוג עוזב, כל אלה הם רק המטאפורה של שחרור דפוסים וכל זה נגזרת של העבודה הסומטית ועבודת המודעות. כל זה נובע מהיכולת שלכם להכניס את עבודת הנשימות כדרך חיים ולהסתכל על המציאות ברובד הנשמתי. דרך המקור. דרך מי שאנחנו באמת.
כל מטאפורות שאנחנו חווים, הן רק השלכה של עבודה פנימית רגשית. שחרור דפוס הוא בעצם לצלוח את השיעור, להיות מודע אליו ולהתבגר ממנו. שחרור דפוס זה לא עד כמה עמוק אנחנו נכנסים בסשנים, אלה כמה אנחנו מודעים לשינויים בחוויה שלנו, פועלים בצורה אותנטית ומבינים מה הנשמה למדה מזה. להבין את השיעור משחרר את הטראומה באותו רגע.
העבודה הסומטית היא לא נפרדת. עבודת הנשימות מגבירה בצורה אקספוננציאלית את השיעורים שלנו ואת החוויה הפנימית. מגבירה את ההכלה הרגשית שלנו לכל המסע הזה ומאפשרת לנו לאזן את עצמנו ולצלול למצבי תודעה אלטרנטיביים כדי לקבל הכוונה ולהיכנס ליותר נוכחות. לכן אי אפשר לבטל את העבודה של ניהול המכניזם הפנימי. זה בא ביחד.
העבודה הסומטית מגרה את הרקמות, וההשלכה של זה מתבטאת במימד החיצוני דרך כל מני אתגרים ושיעורים. זו הסיבה כי אני אוהב לומר שזה 80% עבודת מודעות של הנשמה ו20% עבודה סומטית כדי להגביר את הטרנספורמציה וליצור הכלה רגשית ומאוזנת למסע שלנו. זה אחד עם השני.
בשביל לשחרר טראומות קודם כל עלינו להבין מתוך המבט של המקור. של היוצר. שאנחנו אלה שבחרנו את השיעורים הללו בתור נשמות. כי אנחנו בעצמנו אלה שיצרנו עבורנו את המכות מצרים האלה, כדי להתפתח, להתעורר ולהבין מה זה בא לשרת. להבין את "הלמה", ומשם ממקום שקט יגיע סנכרון והסנכרון הזה גורם לנשמה להיזכר עוד קצת במי שהיא באמת, וזה בתורו משחרר את הדפוס קונקרטית ברגע הווה ומבלי מאמץ או ניסיון.
מעבר לכך, עבודת הנשימות תאפשר לכם להגיע למדיטציות עמוקות ותאפשר להגיע למצבי תודעה בהם אנחנו נכנסים אל מימד של "אי" אי דואליות, אי חשיבה, אי ניסיון לשחרר, אי ניסיון להבין, אי פרשנות, אי עשייה, במקום שאתה מאפשר לעצמך לא לעשות, לא לפרש, לא לנסות, ופשוט להיות. מתוך המקום הזה אנחנו נקבל את התשובות של ה-"למה" ומה זה בא לשרת אותי. וזה גם משהו שיכול להגיע בפעימות רק לאחר הסשן של מדיטציה עמוקה. התובנה יכולה ליפול לאחר כמה ימים, אבל היא תהיה הנגזרת של המדיטציה.
הרוב הגדול של האנשים לא באמת עושה מדיטציה, כי הם מחווטים הישרדות במערכת והם לא עושים עבודת נשימות מקדימה. אם הם כבר עושים מדיטציה, זו ככל הנראה מדיטציה על גלי אלפא. מדיטציה על גלי אלפא זה נחמד ממש, אבל זה לצערי לא יהיה המקום שבו נקבל תשובות קונקרטיות לגבי המסע שלנו כאן בתור נשמות. לכן איך שלא נהפוך את זה, זה מאוד פשוט ואי אפשר להפריד את העבודה הסומטית עם עבודת המודעות שלנו כאן.
התשובות שלנו לא מגיעות בשיטה כזו או אחרת, זה פרדוקס. התשובות יגיעו ממש ברגע הזה דרך כניעה להווה וכוונה אותנטית להבין את המהות שלנו כאן. כל השאר אלה רק כלים שיעזרו לנו להגיע לנוכחות הזו, והכלים הללו צריכים להיות סומטיים (דרך הגוף), איזון כימי. צריכים להיות ניהול המכניזם הפנימי ולא עבודה אינטלקטואלית. זו צריכה להיות עבודת נשימות, מדיטציות וכו.. פרקטיקות שאתם לא צריכים להאמין או להסכים איתם. פשוט פרקטיקות שמאזנות אתכם כימית כדי להכיל את הרגע הזה.
פרקטיקות שאתם לא צריכים לעשות עבודת אינטלקט או לנסות להבין. זה עד כדי פשוט. זה לא יכול להיות לא פשוט. זה ישתחרר מתי שנבין כי אין מה לשחרר. מתי שתבין שאתה לא מנסה להשתחרר ממשהו, אלא לקבל אותו ולהבין מה הוא בא לשרת. להבין כי אתה עצמך בחרת את השיעורים.
זה בידיים שלנו. זו אחריות שלנו, וזה יכול לקרות ממש בגלגול הזה.
עשה שלום עם כל המכאובים של נשמה ותקבל אותם.
זכרו כי הכוונה שלכם היא לא לשחרר, הכוונה שלכם היא להבין למה.
בהצלחה במסע ההיזכרות שלך.
אני מזמין אתכם להצטרף לתוכנית העומק שלי,
לשמוע על מפגש אחד על אחד איתי,
ללמוד עוד על השיטות שלי,
להצטרף לעמוד האינסטגרם שלי,
לצפות בערוץ היוטיוב שלי,
ולצפות בערוץ הטיק-טוק שלי.
