top of page

6 שלבי תודעה בדרך להארה רוחנית

האם אתם חווים לאחרונה שינויים בתפיסת המציאות והזמן?


או שאולי נחשפתם לרמות תודעה גבוהות יותר ורפרטואר רגשות שלא הכרתם קודם לכן?


שאלות עמוקות שנשאלות על עצם קיומכם, או הטלת ספק בכל מה שחשבתם שהוא נכון?


אפשר להגיד שבתור יצורים רוחניים כולנו בדרך לשם.


אנחנו בתקופה שבה יותר ויותר אנשים מאמצים את הצדדים הרוחניים שלהם, יותר ויותר אנשים חווים שינויים במבנה התודעה, תפיסת המציאות וברמות האנרגיה. התעוררות רוחנית זו היא קולקטיבית ובלתי נמנעת.


במהלך מסע חיינו מוצגים בפנינו אפשרויות לפתוח שערים עבור שלבים חדשים של התפתחות רוחנית וצמיחה. בתור התחלה רובם מתקדמים באותה הדרך, אבל בנקודות מסוימות יש לנו את אפשרות הבחירה: האם להישאר תקוע באותו המקום, או לעבור בשער החדש וליצור טרנספורמציה רוחנית אל עבר חקירה חדשה של המסע הפנימי שלנו.


בכל רגע בחיינו הבחירות הללו יכולות להופיע, והמפתח הוא להישאר ערני, נוכח וקשוב לחכמת הלב העליונה שלנו.


אם אחד מהשלבים המתוארים מהדהדים לכם, התחלתם במורד הזיכרון הנשמתי שלכם. זהו מסע של שחרור מגולם, בדומה לזחל שעובר מסע גדול של טרנספורמציה עצמית. השינוי הזה הוא אחד הביטויים של המסע הרוחני שלנו.


שלב ראשון: האדם הרדום, לכוד ברצונותיו, מורדם למטריקס התעמולה.


תודעת שליטה, חומר ופחד: בניה והאחזות באישיות.

זהו האדם הנבער, הישן, הרגיל, לכוד בפרסונה מבלי לפתח את הפוטנציאל הרוחני שלו. הוא פועל רק בכך שהוא נותן לעצמו להיסחף על ידי הצרכים האגואים שלו. שלב שבו אנחנו מורדמים לאגו והאישיות, בונים סטטוס וחיים בתפיסה שאנו בתוך גוף מוגבל במרחב וזמן עם זהות פרסונלית שיש לה תאריך תפוגה ושעון ביולוגי.


האדם בשלב הזה יוצר קארמה, נאחז בחומר ומגדיר את אישיותו האגואית ואת הגוף כ"אני", ו"שלי" בשלב הזה אנחנו מזוהים באופן מוחלט עם הגוף שלנו ומאמינים כי אנחנו מופרדים מכל השאר - על ידי נפח חלל וזמן.


עם תפיסה זו, בשלב הזה אנחנו כמהים לצבור כמה שיותר חומר וחיים בחשש לאבד את החומר או שליטה על החומר. זו גם הסיבה כי בשלב הזה אנחנו נמנעים ממוות, אובדן רכוש, פחד לאבד, וחיים בחשש וחרדה על הקרובים שלנו ועל עצמנו.


האדם בשלב הזה חווה הרבה תחושה של חוסר.


בכך נחשוב שעלינו להילחם בכל הכוח כדי לשמור על העמדות שלנו, כי התפיסה בשלב הזה היא דואלית וכי אין מספיק לכולם. זה שלב שבו אנו תופסים את המחשבות שלנו כ"אודות המציאות", לכן אנו מוציאים את עצמנו מבלים רבות את זמננו במחשבות על העבר או על העתיד, אינטלקטואליזציה על זיכרון ועל ציפייה.


אהבה בשלב הזה נובעת מתוך תאווה, חמדנות ורכושנות.


זה שלב שבו אנו נמשכים לאדם אחר רק כמו חלקיקים מגנטיים שפועלים ללא הילוך נוסף. אהבתו של האדם בשלב הזה משתנה כל הזמן כי הוא לא יודע ומכיר את מקור אהבתו בעצמו. זו גם הסיבה כי אהבה בשלב הזה יכולה להפוך בין רגע לשנאה.


מכיוון שבשלב הזה אין את המתבונן בטבע האמיתי של האגו, בני אדם בשלב הזה חיים תחת עול ה"אני" וה"שלי", וממקדים את פעולותיהם בשיפור חייהם החומריים. הם נופלים לארבעת הרעלים: חמדנות, גרגרנות, קורבנות, כעס והונאה; וחמשת הרצונות של: רכוש, מין, אוכל, תהילה וצבירה. במטריקס הזה אנחנו מאמינים שאנחנו מוצאים את התשובות שלנו בחיפוש חיצוני. חיפוש אחר אושר חיצוני במקום פנימי.


בצורה לא מודעת בשלב הזה האגו הופך לכלי עבור אנרגיות רטט שליליות, אפלות, צפופות ונמוכות. זה מתבטא במחשבות טורדניות, חוסר איזון כימי, פעולות לא מודעות, התמכרויות, תקלות, כשלים, כאבים, מחלות, זימונים קשים בחיים, חוסר אותנטיות, בריחה והסתרה רגשית. אלה יכולים להגיע מהאנשים הסובבים אותם, מהחברה, התקיימות הכלכלית, בחיפוש אחר הנאות, הימנעות מכאב, חיפוש אחר אישור מאחרים ועוד.


בשלב הזה לא רק שאנחנו מנותקים מהאור, אנחנו גם נמצאים בספירלה אנרגטית שיוצרת רטט נמוך של ​​בעיות, קארמה והרס עצמי. בשלב הזה אתה רוצה שתהיה לך שליטה על חייך כדי לחסל את הפחד. אתה צובר דברים כדי לתת לעצמך תחושת סיפוק וביטחון.


עבור אנשים רבים, צמיחה נוספת והתפתחות רוחנית מסתיימת כאן.


אנחנו בוחרים להמשיך ולהיות אכולים בתשוקות חומריות, אנחנו מחפשים עוד ועוד כוח ושליטה. אנחנו רודפים אחר הנאות וצבירה של סטטוס, חיינו הופכים למרוכזים בעצמם ואנחנו נשארים תקועים בשלב הזה כמו רוב בני האדם כרגע בכדור הארץ.


אצל אחרים מתחילה להתעורר תחושה שיש יותר בחיים. במקום רק לצבור רכוש וכוח, אנחנו לפתע מחפשים משמעות עמוקה יותר לחיים. אנחנו מתחילים להתעורר רוחנית וממשיכים לשלב הבא.


שלב שני: הרהור, הטלת ספק, בלבול ושינוי אנרגטי.


כבר בתחילת השלב הזה אנו מתחילים לחוות שינויים אנרגטיים בנפש ובנשמה. שלב שבו לפתע יש הטלת ספק בכל מה שהכרנו אי פעם. אנחנו מתחילים לשאול את השאלות העמוקות על מטרתנו כאן ועל מהות הקיום. בסופו של יום, שאלות אלו יובילו אותנו אל עבר צמיחה רוחנית ורמות תודעה גבוהות יותר.


בהתחלה זה יכול ליצור תחושה של בלבול ובדידות, או הרגשה שאין מי שיבין אותנו. התעוררויות רוחניות הן מאתגרות, ולמרות שיש מסע אל עבר הארה בצד השני, התעוררות רוחנית זו, יכולה להרגיש בודדה מאוד, במיוחד אם האנשים האחרים בחייך לא ממש על אותו הגל איתך. ועם זאת הבלבול בשלב הזה נחוץ בהתפתחות הרוחנית שלנו.


אתה ישן ועכשיו אתה מתעורר לעולם הרוחני האנרגטי שבתוכך ובסביבתך. זה כמו ללכת ללונה פארק בפעם הראשונה: בכל מקום שאת\ה מסתכל\ת, יש משהו חדש ומרגש, אך יכול גם לבלבל.


בכניסה לשלב הזה אנחנו נעשים יותר רגישים לאמוציות שלנו ושל אחרים.


אנחנו כבר לא משתוקקים לדרמה בחיינו ונעשים אופטימיים יותר, החוויה הפנימית שלנו פתאום מקבלת בהירות וחשיבות גדולה יותר, מאשר להרגיש צודק בוויכוחים. אנחנו כבר פחות מרגישים צורך להילחם על דעותינו עם הבנה עמוקה יותר שהחשיבות האמיתית היא החוויה הפנימית ולא רדיפה אחר אישור חיצוני.


כאשר אנו בתהליך של התעלות רוחנית אל עבר מימד תודעה גבוה יותר, אנחנו משחררים את כל התוקפנות והכעס שפעם אחזנו בהם במימדים דחוסים יותר. אנחנו פחות נותנים מקום לכל הרעש והדרמה מסביב, מכיוון שעכשיו אנחנו הרבה יותר מרוכזים בעבודה הפנימית שלנו, לכן אנחנו לא מבזבזים את האנרגיה שלנו לדרמה ותוקפנות בשום צורה.


בשלב הזה הבהירות על מטריקס מתחזקת.


אנחנו מתחילים לזהות את המניפולציות הזולות של כל התעמולה המיינסטרימית של ערוצי התקשורת, חדשות, עיתונות, אנחנו מתחילים להטיל ספק בכל הממשלות, המערכות השונות, התאגידים, ולפתע יש הבנה עמוקה יותר על האנושות והשקר הפוליטי. אנחנו גם מתחילים לזהות שאנחנו היינו משועבדים לכל מני אמונות מגבילות ותבניות של זמן. אנחנו הופכים אינטואיטיביים יותר ופחות מסתמכים על מידע חיצוני.


בשלב הזה מערכות היחסים שלנו מתחילות להשתנות.


ברגע של התעוררות רוחנית, הרטט שלנו הופך מהיר יותר וזה גורם לשינוי תדרי, השינוי התדרי הזה משנה אותנו והאנשים שסובבים אותנו לא תמיד יבינו ויכילו זאת. זו הסיבה כי אנחנו יכולים להרגיש שהם לא מבינים אותנו כי אנחנו משתנים כל הזמן.


הרוחניות הופכת לחלק חשוב בחיינו.


לא באמת נוכל להסתיר או להדחיק את הצד הרוחני החדש שלנו. הרצון למצוא משמעות והגשמה בתוך הרוחניות יהפוך כנראה לאחד מסדר העדיפויות הגדול ביותר שלנו.


שאלת השאלות שנשאלות בשלב הזה,, לאט לאט מרחיבה ופותחת את התודעה שלנו לעוד ועוד פרספקטיבות שונות, ואנחנו מתחילים להרגיש בנוח לחיות עם סטירות של אמיתות שונות. כתוצאה מכך בשלב הזה, אנחנו לא נצמדים לאמת אחת אבסולוטית. אנחנו הופכים להיות הפילוסופים של עצמנו, בכך שאנחנו ממשיכים להטיל ספק בספק.


להמשיך להרהר בכל מה שאנחנו מכירים, יובילו אותנו בסופו של דבר לשלב הבא בהתפתחות הרוחנית שלנו.


שלב שלישי: התעוררות מאישיות לנשמה.


בשלב הזה אנחנו מתחילים לטפס לתוך צינור הנשמה שלנו.

אנחנו מתעוררים למסע הנשמתי שלנו ומתחילים להבין את המטאפורות של החיים שלנו בתוך הגוף. מתחילים להבין את הקליפה ולמה דברים קורים כפי שהם קורים.


כאן אנחנו כבר מזהים את ההפרדה בין הגוף הפיזי לנשמה והאני העליון, נתחיל להבין איך ללכת עם הלב שלנו והאינטואיציה מאוד מתחזקת בשלב הזה. אנחנו מתחילים לחיות בצורה מודעת ואותנטית ונאפשר לנשמה שלנו לבטא את עצמה דרך הגוף הפיזי בצורה טבעית.


בשלב הזה אנחנו כבר מבינים שאנחנו לא הגוף ולא המחשבות שלנו. אנחנו מכירים בכך שהיינו כאן מאז ומתמיד.


זמן לינארי מתחיל לאבד את המשמעות בחוויה וכל חודש יכול להיחוות כמו שנתיים או להפך, כל חודש יכול להרגיש כמו שעות בודדות.


ככל שהתודעה שלנו מתפתחת, ככה החשיבות של הזמן מאבדת משמעות. אנחנו מתחילים להגמיש את מימד החומר, וכך תבניות הזמן מתחילות לקרוס.


אנחנו מתחילים לזהות את ההדרכה הרוחנית שלנו.


בשלב הזה, המורים הרוחניים שלנו עשויים להופיע בכל מקום בתזמון מושלם כדי להדריך אותנו, רק שעכשיו אנחנו מודעים, יודעים ומזהים את זה. ההדרכה יכולה להגיע בכל דבר אפשרי: הם יכולים להיות זר אדיב בחנות, חבר חדש שפגשת במקרה, או דמות רוחנית או אפילו חפץ, ספר, מספר או ציור.


אנחנו כל הזמן חוקרים את המשמעות העמוקה ביותר של הדברים שבהם אנו נתקלים במסע שלנו. אנחנו מרבים להתחבר לעצמנו דרך מדיטציות עמוקות שקורות כבר בצורה ספונטנית, מדיטציות עבור הבנה עמוקה יותר בתפקיד הנשמתי שלנו בגלגול הזה. בשלב הזה אנחנו מתחילים לבטא את איכויות הלב שלנו בחיינו.


אנחנו מכילים את זה שכל אחד בדרכו שלו בדרך הרוחנית.


ככל שאנחנו מתפתחים רוחנית ומגלים את עצמנו ואת המסע שלנו, אנחנו יותר מכילים שכל אחד אחר נמצא בנתיב הייחודי שלו. אנחנו כבר לא שופכים את האנרגיה שלנו על ניסיון להעביר את הידע שלנו למי שזה עדיין לא מדויק לו.


האגו שלנו הופך גמיש יותר.


אנחנו מתחילים לרדת בדחיסות וזה מתבטא בפרספקטיבות שונות, הרחבת התודעה, שינויים פיזיולוגיים בגוף, תפיסת זמן לא לינארית, תזונה פשוטה יותר וקושי להכיל מידע מיינסטרימי.


זה שלב שבו אנחנו לאט לאט מתחילים לחוות את המציאות שלנו ברובד הנשמתי. הרובד שבו אנחנו מתבוננים בסיפור ולא מזוהים עם הסיפור.


בשלב הזה אנחנו מתעמתים רבות עם הצדדים האפלים של הנשמה שלנו.


כדי באמת להתפתח רוחנית ולעבור למימדים הרמוניים יותר, עלינו להתעמת עם כל משקעי העבר של המסע הנשמתי שלנו. רק אז נוכל באמת לחיות בנוכחות את החיים "הערים" החדשים שלנו. בשלב השלישי, אנחנו מנסים דברים וחוקרים אותם לעומק, עם סקרנות מה משתלב עם הרוח והאני העליון שלנו.


במקום הזה אנחנו בונים את המבנה האמיתי בחיינו שדרכו הרוח האמיתית שלנו יכולה לשגשג. זה יכול לקחת כמה ניסוי וטעייה והרבה אסטרטגיות שונות, אבל בסוף זה משתלם וכך נעבור לשלב הבא.


שלב רביעי: היזכרות נשמתית וסינכרון המסע.


כאן אנחנו כבר מתחילים להרכיב את הפאזל של המסע הנשמתי שלנו.


אנחנו חווים חוויות הקשורות לקארמות קודמות שאותן אנו סוחבים בתור נשמות אלפי גלגולים, ומתחילים לאחות את הקרעים של הנשמה כדי לשרוף את הקארמה האנושית ולהגיע להארה מלאה.


זה מישור של אחדות שבו אנחנו מרגישים את הקשר עם כל דבר וכל אחד שסובב אותנו. הסינכרוניות עם היקום הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהחוויה עצמה. הסינכרון והחיים הופכים לאותו הדבר. זה שלב שבו אנחנו מתעלים מעל הזהות של האגו והופכים אותה לזהות אוניברסלית וכלי עבור היזכרות נשמתית וצמיחה רוחנית לעולם מואר יותר.


בשלב הזה אין יותר צורך לקבל תשובה חיצונית או מידע אובייקטיבי, כי המידע שלנו מגיע מהאינטילקציה של היקום בדרך מתוחכמת תחת הנוכחות והרטט שלנו. אנחנו מתחילים לקבל גישה אל תוך סודות היקום והבריאה, עם הרגשה שכולנו מערכת אורגניזם אחד שפועל באינטראקציה עם היקום כולו עם סינכרון קוסמי.


עם ההתפתחות של השלב הזה, התודעה שלנו מתעוררות יותר ויותר, ומתרחבת לתוך מימדים חדשים שלא חשבנו שקיימים. זה שלב שבו אנחנו מודעים למעשים שלנו, ומבינים את התפקיד שאנחנו ממלאים כאן בגלגול הזה. מתוך המקום הזה הפחד מהמוות של האגו מתחיל להתפורר, מתוך הבנה שחיים ומוות זה אותו הדבר בדיוק.


המדיטציות שלנו מתחזקות מאוד, ואנחנו לומדים לשלוף מידע טהור שהופך לזמין עבורנו, כדי לקבל הדרכה והכוונה שהיא מעבר לחמשת החושים שלנו. אנחנו תופסים בשלב הזה את האגו ככלי שדרכו אנחנו מפיצים אור בעולם, ולא נופלים לסיפור שהוא מנסה ליצור עם עצמו על עצמו.


בשלב זה, אנחנו מודעים לפרקטיקות הרוחניות המותאמות אנרגטית לנשמה שלנו. אנחנו לומדים לנהל את הכימיה שלנו עבור טרנספורמציה רוחנית. ההחלטות שלנו מגיעות כעת בעיקר מהאינטואיציה הגבוהה שלנו.


המציאות החיצונית בשלב הזה נחוות "כמטאפורה" לחוויה הפנימית שלנו.


בשלב זה, אנחנו קולטים את מה שקורה מתחת לפני השטח של האגו, של הסיפור. אנחנו חווים את הסינכרון עם החוויה הפנימית שלנו כמעט בכל דבר שאנחנו רואים דרך העיניים שלנו, החל מ-צבעים, צורות, מספרים, אנשים, מילים, שירים, אותיות, זכרונות, כאבים, סיטואציות, ציורים, שלטים ועוד. אנחנו קולטים פתאום איך הכל מקושר ומסונכרן להכל.


בשלב הזה אנחנו יכולים לחוות רבדים מתוך חיים קודמים שלנו ולהבין איך לקשר את זה למסע שאנו חווים באווטאר הנוכחי. גם נשמות מתוך המשפחה נשמתית שלנו, לפתע מתחילים להופיע לנו בחוויה, וזה מגיע עם התרגשות גדולה וחסד.


שלב חמישי: התעוררות מהנשמה למקור.


בשלב הזה התודעה שלנו נמצאת באמת בהרמוניה עם האחד, כזו שמכירה בכך שהגוף, הנפש והנשמה היא אחת וטהורה במקורה, זו תחושה של אובייקט וסובייקט שחודרים זה לזה.


אנחנו מקריסים את המטריקס של המסע הנשמתי שלנו לתוך הריק של מי שאנחנו באמת. הנשמה נזכרת וחווה את האחד עם כל הקיים.


מוות מהמוות. אנחנו יוצאים מתוך הלופ של חיים, מוות וקראמות, ואנחנו בעצם מתים לפני שאנחנו מתים ומגלים כי המוות אף פעם לא היה קיים באמת.


כעת בשלב הזה, אנחנו עצמנו הופכים להיות ההדרכה הגבוהה. הכל מתמזג לחוויה אחת. זו תודעה של אחדות מלאה ואלוהית.


הלב והתודעה שלנו פתוחים לגמרי.


הדואליות נעלמת. בשלב הזה אנחנו לא חווים הפרדה יותר. החוויה הזו היא מעבר למילים. הקונספטים מתפוררים. אין נותן, נתון או נתינה. אין תחושה של "אני" או "שלי", אין זמן או מקום, יש רק מודעות לאחדות.


ברמת תודעה זו - הכל זורם ומתפתח בריקוד אבולוציוני מסונכרן להפליא, מוצף על-ידי המשמעות של המקור עצמו. אנחנו הופכים להיות כלי עבור העברת אור מתוך המקור, ברמה זו יש דממה אינסופית בתודעה, שמפסיקה להתבסס על רעיונות ומושגים.


הצופה והנצפה הופכים לאחד. הצופה מתמזג בנוף. כל דבר מקושר ומחובר לכל דבר אחר, בשל הנוכחות בעלת עוצמה אינסופית ומחוברת לטבע האמיתי שלה.


זה מקום שבו התפקוד שלנו נמצא כל הזמן בהרמוניה אנרגטית מלאה עם טבע הדברים. אנחנו מתחברים לתודעה אלוהית ובלתי מוגבלת.


שלב שישי: חזרה למקור.


בשלב הזה אנחנו מוארים רוחנית ונטולי קארמה אנושי.


בשלב זה, אין עוד חוויה של עצמי אישי אינדיבידואלי כנפרד מאחרים; במקום זאת, יש זיהוי והכרה של העצמי עם התודעה כאחד. זה שלב שקשה מאוד להסביר מילים. זו תודעה טהורה עם מיזוג קוהרנטי לתודעת אחדות.


ברמה זו אין יותר עצמי.


האובייקט והסובייקט הופכים לאחד. זו הארה מוחלטת.


זו רמת התודעה שאליה הגיעו האנשים הגדולים ביותר בתולדות האנושות - אלה שמהם נבעו הדפוסים והנתיבים הרוחניים, כמו הדתות המונוטואיסטיות. זו רמת התודעה של כל אלו שזכו לתואר "אלוהים". נשמות שכאלה יוצרות שדות אנרגיה כל כך חזקים המשפיעים על האנושות כולה לאורך דורות שלמים.


ברמה זו, האדם לא חווה עוד את אישיותו הפרטית כאילו היא נפרדת. אלא ישנה התמזגות של העצמי עם התודעה ועם האלוהות. הכל הופך לאחד.


זהו המוות הקטן של האישיות אל תוך הוויה.


אנחנו הופכים לריק שמננו הכל נוצר. אנחנו מתמזגים לריק שמכיל בתוכו את כל מה שקיים. זו הארה מלאה לתוך מי שאנחנו באמת.


אפשר להגיד שזה השיא של התפתחות התודעה האנושית. זו רמה שאפשר לכנות כ"חסד. זו חוויה של שלווה ושלמות אינסופית, היא בלתי ניתנת להגדרה ותיאור במילים. האדם בשלב הזה לגמרי חורג ממימד הזמן והאישיות. הוא אפילו כבר לא מייחס חשיבות לגורלו של הגוף. הגוף נתפס ככלי הנושא את התודעה בתיווך השכל, וערכו העיקרי הוא ביכולתו לתקשר.


ברמה זו המוח שלנו עובר לתפקד על גלי דלתא, אלה גלים של ביטול העצמי הקטן. האישיות הקטנה מתמזגת עם כל הקיים והכל הופך לאחד. כל מידע קוסמי פרוס בפנינו, כל האינטליגנציה קיימת בנו ואנו יכולים לגשת לכל רובד בכל רגע ורגע.


העצמי מתמזג עם העצמי הגדול. זו רמת התודעה של האחדות, השלמות האחת הכוללת את כל הקיים. התודעה כבר לא מתחלקת למקטעים, והיא נוכחת במידה שווה בהכל עם הכל.


הישויות גדולות ביותר בהיסטוריה הראויים לתואר אלוהים, כמו קרישנה, ישו, בודהה, היו ברמת תודעה זו.

 

אני מזמין אתכם להצטרף לתוכנית העומק שלי,

ללמוד עוד על השיטות שלי,

להצטרף לעמוד האינסטגרם שלי,

לצפות בערוץ היוטיוב שלי,

ולצפות בערוץ הטיק-טוק שלי.


53 צפיות

Comments


bottom of page