העולם המטריאליסטי, חומרי מביא את האנושות בצעדי ענק אל-עבר שינויים עמוקים בנפש ובנשמה.
בזמנים אלו אנשים רבים מגיעים אל נקודת "השפל" - לאחר ניסיונותם החוזרים והכוזבים להגיע לאושר האולטימטיבי דרך אובייקטים. התאווה לחומר, למיניות, לתהילה, להערצה, לצבירה של חומר, צבירה של סטטוס - מביאה אנשים למבוי סתום, לאחר שהגשימו כמה מן הפנטזיות שהיו לתפיסתם אמורים לזכות אותם סוף סוף באושר וישועה.
התאווה לתשוקות הבסיסיות והאגואיות שלנו, מוסיפות עוד שכבות לא מודעות למה שאנו מכנים אותו "אני" "עצמי" הזדהות ותפיסת חיים של צבירת הנאות, צבירה של חומר והימנעות מכאב. בדרך הזו אנחנו יוצרים יותר סבל.
בסופו של דבר, מבוי סתום זה - מביא אנשים לקצה, בכך שהאגו המנופח ממשיך לקבל סטירות מכל כיוון, וזה בתורו מאפשר לשאלת שאלות והרהור עצמי.
אנחנו בעיצומן של זמנים סוערים מאוד, רבים מאיתנו מתחילים לשאול שאלות עמוקות ומחשבים מסלול מחדש עקב אי סיפוק מהעולם החומרי, אובייקטיבי, לוגי. מה שהעולם המודרני מכנה כ-"החיים טובים", מביא אנשים רבים לחיות על כדורי נוגדי חרדה ודיכאון, פחד מתון, מחשבות טורדניות וחוסר סיפוק. ובמקרים קיצוניים יותר גם להתאבדות מכוונת.
התעוררות רוחנית מגיעה אלינו לא כאפקט ליניארי של המאמצים שלנו ללכת לפי הדת שלנו, לנסות להיות אדם מהסוג הנכון, או להיות ערים רוחנית.
בדרך זו אנחנו מרחיבים את האשליה.
התעוררות רוחנית יכולה להתעורר בשל אי סיפוק מההקרנה שאנו חווים במציאות החיצונית, בנגזרת של רעש פנימי מודחק, או פשוט משינה עמוקה של האגו לאורך זמן בחלומות הפרידה והסבל שלנו.
מה יכול להיות הרעש המטריד הזה שיוביל אותנו לקראת התעוררות רוחנית?האם זה יכול להיות רעש פנימי, שמרגיש לא מרוצה מהחיים הנוכחיים? האם זה יכול לנבוע מחוסר הרצון שלנו להסתפק בסיפוקים הרדודים של העולם החומרי מהתובנה המטרידה שאנחנו כאן למען מטרה עליונה? האם זה יכול לנבוע מתוך חוסר מודעות ואיזון כימי לספק את זה?
זה סוג הרעש שמתגבר כשאנחנו מאזינים לחדשות היומיות על אירועים אקטואליים בעולם. לעתים קרובות אנו מוטרדים כל כך מהפרטים של המצב האנושי ומהנושאים הקריטיים של החיים המודרניים. איך אנחנו יכולים לקבל את העולם הזה כמו שהוא ללא התנגדות? כיצד נוכל לפתור את הבעיות שלהם בשוויון נפש ובחמלה?
רק על ידי האומץ ללכת דרך אפלת הפחד, הספק וחוסר הוודאות - אל האור שמעבר ל"אני" "שלי" "עצמי" וכל קונספט, אמונה או דעה שהזהות האישית נקשרה אליו בצורה אמוציונלית, ומגדירה אותו כמציאות או אמת אבסולוטית. האומץ להרהר את "העצמי" ולחקור מחדש. האומץ לפתוח את התודעה ללא התנגדות לקונספטים חדשים ולהעמיק פנימה.
האומץ לשאול את השאלות העמוקות של - מי אני? למה אני כאן? מאיפה אני בא? למה נולדתי? מה זה חיים? מהי מציאות? מה קורה לאחר "המוות" של האגו? אבל הפעם לא לחפש את התשובות במסע חיצוני דרך ספרים, כתבים, דתות או אמונה קולקטיבית. אלה הפעם, לקבל את התשובות מפנים דרך חקירה פנימית וקילוף האגו. רק כך, נוכל להפוך את חיינו מסבל לשמחה ונוכל להפוך את עולמנו מאימה לשלום.
התודעה שלנו אומרת לנו במילים לא ברורות - אבל בתחושות, שהדור הנוכחי שלנו הוא זה שיעשה את ההבדל בעולם ושאיננו יכולים עוד להסתכל אל העתיד לפתרון הכמיהות הרוחניות שלנו. כשאנחנו מסתכלים על העולם ורואים איך הוא היום, אנחנו שואלים את עצמנו, איך זה אפשרי?
זה אפשרי אם ניקח בחשבון את רעש המצב בעולם ככוח שעוזר לנו להתעורר. הרעש הזה יעיל ומדויק להפליא. בדרך כלל, כשאנחנו מהרהרים בבעיות הבלתי מובנות של המאה ה-21, מתוך הרגל אנחנו רוצים לנסות לתקן דברים חיצונית. האגו שאכול באשליית הנפרדות, מחפש את התשובות ואת הפתרונות בחוץ. וגם שהכוונה היא טובה זה מוביל שוב ושוב למבוי סתום.
אנחנו רוצים להאכיל את הרעבים, לרפא את החולים ולתקן את העוולות בעולם החיצון ובקנה מידה עצום, אם אפשר. אבל אז אנחנו מבינים מה הושג על ידי עשייה זו באמצעות מאמצי העבר. אנשים מצליחים לעשות משהו טוב, אבל אף פעם לא מגיעים לשורש הבעיה, שנראה שהיא נמצאת איפשהו בליבת הטבע האנושי.
אנחנו מנסים הרבה פעמים לפתור בעיות דרך המוח האגואי שלנו, ואז אנחנו יכולים לראות שהפתרון לדבר מסוים, מוביל ישירות לבעיה הבאה שצריך לפתור. האגו הקולקטיבי נמצא בלופ שחוזר על עצמו, ועם ההתקדמות שלנו זה רק משתכלל והופך לאינטליגנטי ומסובך יותר.
ניסיון לתיקון דברים חיצונית, מבוסס על הבעיות הפנימיות שאותן אנחנו מנסים לתקן בצורה פרדוקסלית. התחושה המבוססת על המחשבה שלנו לגבי מי אנחנו, גורמת לנו לשקול רק פתרונות ברמת פני השטח לבעיות העולם שהם למעשה הרבה יותר עמוקים. את הבעיות שמציג לנו עולמנו ניתן להתמודד בצורה היעילה ביותר ברמת המקור שלהן, מתחת לפני השטח. דרך עולם הרגש הפנימי.
כל הפרעה בשקט הנפשי שלנו היא מצביע לעבר הפתרון הפנימי של משהו שמטריד את הלב שלנו. כך ניתן לראות את הפרעות החיים כחלק מכוח ההתעוררות שתוכננו עברנו.
בכל פעם שאנו מרגישים "כבדות" ומוטרדים מהחוויה שלנו, עקב דילמה או בעיה כלשהי, אם אנחנו כועסים על צורת החיים, זה הזמן לשאול - מה היקום וההוויה הפנימית שלי מבקשת ממני לשים לב?
בדרך בהירה זו, אנחנו עוקבים אחר תשומת הלב שלנו פנימה, ניגשים למעמקים שלנו, למקור כל הטבע האנושי. בדרך שעוקפת את המיינד. לא מה שאנחנו חושבים שצריך להיות. דרך הדרכה פנימית של תשומת הלב שלנו, נגיע לשורשים של נטייה אנושית. אנחנו לפתע מגלים, שאפיק הלב שלנו יודע איך המצב גרם לנו להגיע לכאן - כי זה חלק ממי שאנחנו באותו מקום פנימי של אחדות. אנחנו לוקחים אחריות דרך הלב.
אשליית הנפרדות.
הבעיות עצמן מובילות אותנו למודעות לאותם חלקים של עצמנו, בכל פעם שאנו כועסים על העולם אנחנו בעצם מכירים בקונפליקט פנימי שלנו עצמנו. בעיה חיצונית היא רק מטאפורה של קונפליקט פנימי.
הריפוי האמיתי מגיע מבפנים החוצה. אם אנו דוחים דברים חיצוניים בכעס ובשיפוט שלנו, ואנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו צודקים ושאחרים טועים, אנחנו רק מחזקים את מה שאנחנו לא רוצים. על ידי העמקה והכלה של כל הדברים שהיינו שופטים קודם לכן - נוכל באמת להשתחרר מהם ולבצע שינוי אמיתי ואותנטי.
גם במקור כל הדתות והמסורות הרוחניות - דאגו לציין שעלינו לסלוח. האם זה יכול להיות אותו הדבר? יש לי הרגשה שזה אותו דבר רק במובן עמוק יותר. בהבנה בהירה ועמוקה יותר, אנחנו מתחילים להבין שלסלוח לאדם או קהילה אחרת ולסלוח לעצמי זה בעצם אותו הדבר. זוהי נקודת החיבור. יש הבנה ברובד עמוק, כי כל מה שאנחנו שופטים בחוויה החיצונית שלנו קשור ישירות לחלקים בתודעה פנימית שלנו עצמנו.
בכל פעם שאנחנו מנסים לשנות ולתקן התנהגות חיצונית של אנשים אחרים מבלי להתחבר פנימה תחילה, השיפוטים שלנו לגבי הראייה המוגבלת של עולמנו ושל הנפש מתגברים. המציאות הגדולה יותר של מי שאנחנו באמת היא מה שהתעוררות רוחנית מביאה לחיים.
ברגע שאנחנו מתעוררים לאור הפנימי, אנו חווים שינוי משמעותי שמעיר אותנו לנס הכוח שלנו ולנפלאות הבריאה. זהו שינוי מראייה דרך העדשה הצרה של האגו לראייה דרך הבהירות הבלתי מוגבלת של לב פתוח אותנטי.
שינוי זה מוליד דרך הוויה חדשה שנובעת מהטבע האינסופי שלנו, ולא מן האגו האנושי שלנו. כאשר הפעולות נובעות מהטבע האינסופי שלנו, יש לה איכות שונה לגמרי, מאשר הפעולות של האגו בעל אמונות צרות אופקים.
הטבע האינסופי נמצא בהרמוניה עם הסימפוניה של הקוסמוס, מכיוון שהקוסמוס הוא אינסופי בטבעו. והאגו יוצר דיסוננס ודיסהרמוניה, מכיוון שהאגו מתנגד לזרימת החיים. שינויים פנימיים וחיצוניים חיוביים אמיתיים יכולים לקרות רק כאשר יש התאמה בין מצב התודעה שלנו לבין טבע הקיום.
על ידי תרגול של הרהור עצמי, נוכחות, שחרור טראומות, דפוסים וטיהור המערכת מדי יום, אנו מפעילים שריר פנימי המפעיל את יכולתנו להפוך לסוכני שינוי בחיינו ובעולם. כל שיעור מעורר בתוכנו תכונה מסוימת, וכאשר כולם מתחברים יחד, נוצר מערכת יחסים חדשה לחלוטין עם הכל.
רק ישות מתעוררת יכולה להביא אור לעולם ולהיות סוכן יעיל של שינוי. ההזמנה שלי היא להצטרף למהפכה הפנימית שיכולה להוליד אותך אל דרך חדשה ועולם חדש.
אני מזמין אתכם להצטרף לתוכנית העומק שלי,
לשמוע על מפגש אחד על אחד איתי,
ללמוד עוד על השיטות שלי,
להצטרף לעמוד האינסטגרם שלי,
לצפות בערוץ היוטיוב שלי,
ולצפות בערוץ הטיק-טוק שלי.
Comments