השאלה החשובה ביותר במסע ההתעוררות הרוחנית
מי אני?
מי אני באמת? אחת השאלות החשובות ביותר שאנו שואלים את עצמנו בהתעוררות הרוחנית.
האם יצא לכם לשאול את עצמכם מי אתם באמת מבלי לחכות לתשובה?
האם אפשרתם לעצמכם להרהר במי שאתם חושבים שאתם?
האם אי פעם התעמקתם בשאלה הזו באמת?
מי אני באמת?
האם אני זו הפרסונה שלי הבנויה מגוף, שכל, אמונות, ערכים וחינוך?
האם אני זו הדמות שיצרתי לעצמי דרך מחשבות והיסטוריה?
האם אני זה מי שאני חושב שאני, אותו אדם עם זהות, זיכרון ושם?
או אולי אני זה סך הכל האורגניזם שבונה לעצמו סטטוס חברתי, פרסונלי?
האם באמת יש מצב כזה שאנחנו סך הכל חמשת החושים הפיזיים שלנו שדרכם אנחנו חווים את מה שאנו חווים? או שאולי מחשת החושים האלה הם למעשה האגו שמוליד את עצמו תוך כדי תהליך של הצטברות תאים באורגניזם אנושי.
האם מי שחושב שהוא זה הוא, זה למעשה האגו? פעם הרהרתם בזה? האם האגו הוא זה שיוצר דרך המחשבות והגוף תחושת זהות ונפרדות? האם האגו הזה, האווטאר הזה, הגוף, המחשבות, הפרסונה זה מי שאני באמת?
האם אנחנו זה הגוף הזה - או שתודעה שלנו היא זו שיוצרת את הגוף הזה?
האם אנחנו המחשבות שלנו - או התודעה שמשקיפה על המחשבות?ֿ
האם אנחנו הדאגות שלנו - או שזה האגו שמזוהה להן?
האם יש באמת בעיות - או שזה האגו שיוצר את הרעיון שיש בעיה?
מי אני באמת?
כאשר אנו משווים את עצמנו לבעלי חיים אחרים, אנו נוטים להבדיל את עצמנו כיצורים בעלי מניעים, יעדים ונקודות מבט שונות ומשתנות.
אנו נוטים להסביר את היכולת הייחודית שלנו לזהות את קיומם של מה שאנו מגדירים אותו מחוצה לנו, האם כי בגלל זה האורגניזם המודע לעצמו יוצר פעילות אגואית עם תחושה של נפרדות ממה שמחוצה לו, ויוצר תודעה דואלית של אני ושם בחוץ?
יכול להיות שמה אנחנו מגדירים אותו בתור ״אני״ הוא רק אוסף של תאים שאם הזמן הפכו למודעים לעצמם?
האם בגלל שאוסף של תאים הופכים למודעים לעצכם זה באמת מפריד אותנו? או שזה האורגניזם שיוצר פעולה אגואית עם תחושת קיום, פיצול והפרדה?
מי אני באמת?
בתהליך של התעוררות הקולקטיב עולה פתאום השאלה החשובה: מי אני באמת?
אבל מה קורה אם לרגע אחד נמחק את כל מה שהמצאנו על עצמנו והזדהנו איתו כ״אני״?
מה אם לרגע אחד נשמיד את הזיכרון, את ההיסטוריה ואת העבר?
מה אם לרגע אחד נסיר את כל מה שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו?
מה אם רגע אחד נשים בצד את הזיכרונות, הנחות היסוד, האמונות שנוצרו על בסיס החינוך והמיקום הגיאוגרפי שאליו נולדו?
מה אם רגע אחד נמחק לגמרי את הדעות, והדת שאליה אנחנו משתייכים, הלאום, את צבע העור שלנו, את השם, תעודת הזהות ולמעשה את כל הזהות שיצרנו לעצמנו דרך המחשבות: האם ה״האני הזה נעלם?
השאלה העמוקה ביותר שהתודעה שלנו צריכה לשאול את עצמה?
מי אני?
מי אני ללא ידע קדום, הפרסונה, האמנות, המחשבות, הדעות הקדומות?
ואם אני שם את זה רגע אחד בצד, האם אני נעלם?
האם אני כבר לא קיים? או שזה רק האגו שמחפש תחושה של שייכות וקיום?
מה זה בכלל אני? האם אני יכול להגיד שאני המוח? או הלב? האם אני יכול להזדהות באופן מוחלט עם אחד מטריליון התאים שיש בגוף הפיזיולוגי?
האם אחד מטריליון התאים הללו שיש בגוף, אפשר להעיד עליו כ״אני״ מוחלט של מי שאנחנו באמת?
מי אני באמת?
אם אתם לרגע מוחקים ומהרהרים בנוגע לכל מה שחשבתם שהוא אתם, אם אתם הרהרים בכל זה - מה נשאר? מי זה האני האמיתי הזה?
יכול להיות שמי שמחפש תשובה הוא גם האגו שצמא לוודאות?
מי זה האני הזה שהיה קיים לפני שנתנו לו שם, זהות, לאום, מספור, דת ומיקום גיאוגרפי?
מי זה האני הזה שהיה קיים לפני מיליון שנה ויהיה קיים בעוד מיליון שנה?
מי זה האני הזה ללא קונספטים ומושגים?
מי זה האני הזה שהיה קיים לפני שהגוף נוכחי שלנו נולד?
ללא התבניות המנטליות, החינוך, הדעות והזהות הפרסונלית שלנו שיצרנו דרך הזדהות אינטלקטואלית, אם אנחנו מורידים את כל זה, אנחנו מפסיקים להתקיים?
אם כל המציאות התלת מימדית, פיזית, עשויה מאותו החומר בדיוק, אותו החומר שהוא האטום - והאטום עשוי מריק שהוא סך הכל אנרגיה רוטטת, והאנרגיה הזו גם לא נוגעת אחת בשניה, האם אנחנו סך הכל קבוצה של אטומים שנעים ללא מגע וחומר?
או שאנחנו בעצם ריק המודעות שיוצר את האטומים הללו, והאטומים הללו לאט לאט מודעים לעצמכם וגורמים לתחושה של פיצול.
אם כל המציאות הפיזית עשויה מאותו החומר האם באמת יש אותי ושם בחוץ?
האם יש באמת אני והוא? בפנים ובחוץ? אתה והם?