top of page

הטבע הוא שינוי, אבל למה השינוי מפחיד אותנו?

אנחנו כל כך מפחדים משינוי שרבים מאיתנו יוצרים באופן לא מודע סבל במודעות ונאחזים במנגנוני הגנה של האגו כדי לא להטיל ספק באמונות שבאמצעותן אנחנו בעצמנו יצרנו את זהותנו. גם מכיוון ששינוי מעורר בנו פחד, אנחנו לפעמים לא שמים לב שאנחנו משקרים לעצמנו, כמובן מבלי שנרגיש זאת - כדי לא להתמודד עם כל מה שאנחנו מדחיקים עמוק בתוך דפוסי האישיות והנשמה. עם כל מה שמעלה בנו פחדים, אי נוחות וחוסר וודאות.


זה מתחיל ברמת התת-מודע של מערכת אמונות מגבילה, כשאנחנו אוחזים בפרסונה, אנו נוטים להגן על עצמנו באימפולסיביות באמצעות הזהות האגואית שבנינו לעצמנו, אותה זהות שמכורה לוודאות.


זו הסיבה מדוע אנו נוטים להתגונן מול אלה שחושבים אחרת מאיתנו, האגו ישר נלחץ כאשר מערכת האמונות והקונספטים שלו מתערער. קשה לו להכיל שינוי או משהו לא מוכר, לכן הוא מעדיף את הסטטיות ולהמשיך להאמין בהנחות יסוד שהוא נשען עליהן. מה שאנו מנסים לעשות הוא לשמר את הזהות הנוקשה והסטטית שלנו, כדי שלא נאלץ לשנות.


אם נמשיך לדחות את הבלתי נמנע או ננסה לעשות מניפולציה, אנחנו ניצור דיסוננס בין טבע הבריאה למצב התודעתי שלנו. עיכוב בהתפתחות, סבל, קושי, כבדות, חוסר הגשמה, יהירות, סבל וכאב, כל אלו חלק קטן שאנחנו בעצמנו בוראים כאשר אנחנו מתנגדים לדינמיות של הטבע.


אנחנו מאפשרים לזהות הפרסונלית להדחיק ולהסתיר את הפחדים הכי עמוקים שלנו, את האכזבות ואת התסכולים שלנו, ותחתיה אנו מגנים על עצמנו, אבל מגינים תחת הפילטר של האגו בכבודו ובעצמו.


למעשה אנחנו אנרגיה של אור שנשלחת מתוך מקור כל הקיים, אותו מקור שממנו פיצלנו את עצמנו כדי לחוות וללמוד לראות את כל האפשרויות של הבריאה שאנו מסוגלים להם. החיים הם ממש כמו משחק אינסופי של אפשריות ואנו מתוך המקור רוצים לחוות את האפשרויות הקיימות בתוכנו.


כאשר אנו מזדהים לדבר כזה או אחר, או נקשרים למשהו כזה או אחר, אנו הופכים לקורבנים של אותה התופעה שהגדרנו כאובייקט ומאבדים את הנוכחות שלנו ואת החופש של זרימת החיים. מכאן הסבל שלנו מתחיל. ההיקשרות היא זו שמביאה לנו את הסבל ומכניסה אותנו לדיסהרמוניה בזרימת החיים.


אפשר לומר הסבל שלנו מתחיל בכך שאנחנו מזוהים ורוצים לשמור בצורה סטטית מישהו או משהו שרוצה לעזוב, שרוצה לשנות צורה מטבעו. כאשר אנחנו מתנגדים לשינויים הדינמיים של המציאות, אנו יוצרים סבל שחודר עמוק לתוך דפוסי האישיות והנשמה. התעוררות רוחנית מתרחשת כאשר אנחנו מסוגלים להתחבר לטבע הבריאה ולהכיל את השינויים הטבעיים שלה.


להתחבר לטבע הבריאה זה לא לעשות דבר כזה או אחר, אלה היכולת שלנו למקד את התודעה שלנו בכוחה של נוכחות ברגע הזה ממש. כאשר התודעה שלנו בסינכרון עם הטבע, אנחנו מסוגלים להביט מעבר לקליפה של האגו, אותו האגו שמשתוקק לוודאות וסטטיות. אותו האגו שמנסה ליצור סיפור נרטיבי על עצמו דרך זיכרון וצפייה ודרך ליין של חשיבה, חומר וודאות.


הצורה הטבעית ביותר שלנו הוא שינוי, ושינוי מתמיד. הטבע שלנו הוא דינמי עם קצב בלתי פוסק, כמו פעימות לב, ורק כאשר אנחנו מנסים לעשות משהו שונה ממהות החיים, אנו יוצרים במבנה התודעה שלנו כאב וסבל מתוך התנגדות של האגו שחושב שהוא זה הוא, שחושב שהוא סובל, שחושב שכואב לו, שחושב שהוא זה שחושב.


אם אנחנו מאפשרים לעצמנו לרקוד עם קצב היקום והטבע שלו, נהפוך ליחידה של סנכרון, הרמוניה, התפתחות, נוכחות, ואין סוף בהצגה האינסופית הזאת. נוכל להפוך להיות המהות של מי שאנחנו באמת, נוכל להתחבר לכוחות הבריאה עם הספונטניות ועם האותנטיות של אנרגיית החיים.


כאשר אני חי את החיים בנוכחות, מודעות ואחריות, אני נהנה מזרימת החיים ומרשה לעצמי לשנות צורה מרגע לרגע ללא כל התנגדות. וזה קורה על ידי אירועים, התרחשויות, רעיונות, שיחות, נוכחות, אני לומד, אני נזכר, אני מופתע ומתפעל ממה שקורה סביבי, אתה מבין פתאום את המטאפורה של האירועים שחולפים לך בתודעה ואתה חווה אותם דרך התבוננות ולא דרך הזדהות. וגם אם כואב לך, אתה כבר לא נאחז בכאב, וזה קורה מתוך הידיעה שאתה הבורא, ואתה יודע כי דרך האחזות בכאב אתה בורא סבל. אתה מחליט. כאב מגיע וחולף. התנגדות לכאב יוצרת סבל, ואם אני מנסה למצוא לכאב הזה פתרון, זה הופך לסבל כרוני ולקורבנות.


כשאנחנו נוכחים בחיינו, מתבוננים במתרחש בנוכחות מוחלטת, הנשמה שלנו נוכחת שם, מבלי שום הזדהות עם כלום. יש לנו את היכולת לא לאחוז בכל מה שהמיינד שלנו הגדיר כסבל, עומס, אי נוחות או כאב, אנחנו יכולים פשוט להרפות ולראות מה קורה. מה שקורה זה שאנחנו מאפשרים לטבע לעשות את שלו מבלי התנגדות להתמרה אנרגטית, כאן אנחנו מבינים כי אנרגיה היא לא נוצרת או נהרסת, היא רק משתנה. זו הסיבה שאנחנו לא מתים, אנחנו סך הכל אנרגיה משתנה.


אנרגיית המקור משתנה כל רגע ורגע. בכל רגע בחיים משהו נסגר ומשהו נפתח, משהו נעלם ומשהו מופיע, משהו מת ומשהו נולד, כאשר התודעה שלנו מסונכרנת עם טבע הדברים, אנחנו מקבלים את הדינמיות של הטבע ולא נצמדים לכלום. במצב הזה אנו יכולים לאפשר לעצמנו לחיות חיים מלאים בעוצמה, נוכחות, אושר וקבלה של כל רגע שמגיע אלינו. אנו לומדים להתענג על כל רגע בחיים ולומדים להרפות מכל רגע שחי או כל רגע שנעלם.


להישאר בזוגיות קשוחה, להישאר במקום עבודה שקשה לנו בו, להישאר במקום - זה פשוט נוגד את הטבע של מי שאנחנו באמת. אנחנו נוטים לחזור על אותם הדברים שוב ושוב בניסיון למצוא פתרון למה שאנחנו כבר מכירים ויודעים, ואז אנחנו אוחזים וסובלים. עדיין נשארים עם הבן זוג שלא מכבד אותנו ואנחנו מנסים שוב ושוב לתקן את הדברים, כשהדבר הכי נכון יהיה לעזוב. הרגלים ישנים חוזרים על עצמם שוב ושוב, גם אם הם פוגעים בנו, בזמן שהתרופה הטובה ביותר תהיה השחרור.


האגו לא אוהב שינויים. הדמות האגואית שאנחנו כבני אדם מודרניים יוצרים במיינד, אותה הדמות הפרסונאלית, לא אוהבת להשתנות והיא תלחם בכל כוחה כדי להישאר במקום המוכר והסטטי שלה. ועם זאת אנחנו לא יכולים לשנות את הטבע של מי שאנחנו באמת, לכן גם אם תהיה התנגדות וסבל וגם אם לא, בסופו של דבר ההדרכה שלנו מובילה אותנו בדרך לשינוי של מוות ולידה מחדש.


עכשיו כל מה שנותר הוא ללמוד לקבל את מה שקורה בפועל מבלי ליצור נרטיב אמוציונלי סביבו. וללמוד להכיל כי אנחנו תופעה משתנה בכל רגע. הבעיה היא לא הכאב, הפחד, הכעס, הדיכאון, מה שלא יהיה - הבעיה זו ההתנגדות זו ההתנגדות לחוויה הזו: לנסות להיפטר ממנה, לנסות לתקן אותה, לנסות להבין אותה. מה שאתה מתנגד אליו - נמשך.


גם כאשר אנחנו מתנגדים, לרוב זה קורה בצורה לא מודעת, אבל כך או כך, זה בסוף עולה על פני השטח. אז אפשר לומר שכל מה שנדרש, הוא פשוט להיות שם. נכון לפעמים זה יכול להיות מאוד מאתגר, יותר מאתגר ממה שזה נשמע, מכיוון שהרבה פעמים זה מגיע עם רגשות נורא קשים. אבל ככל שאנחנו מתרגלים נוכחות וכניעה לתוך הרגש, כך אנחנו הופכים בהדרגה ליותר ויותר נגישים לאמת של מי שאנחנו, פתאום תגלו ש"להיות שם" זה מה שבא באופן טבעי.


אם ננסה לפרש זאת דרך האינטלקט בצורה קונספטואלית, זה ישמע לנו כמו משהו שדורש מאמץ רב. אבל כאשר המודעות מתחילה להתעורר, אתם תגלו כי מה שבאמת דורש מאמץ הוא להתנגד, להילחם נגד מה שיש. מודעות ערה יכולה סוף סוף להרפות את המאמץ הזה ולהיות עם מה שיש ללא מאמץ באמת.


לחיות זה להתמסר לחיים ולתת לאנרגיה הדינמית של הקוסמוס לעצב אותך מטבעה. אם אני כלום ואף אחד, אבל מודע ומזהה את עצמי כריק אנרגטי של כלום, שום דבר לא יכול להזיק לי, ובמקום זאת, אני יכול ליהנות מכל מטעמי החיים, להתבונן ולחוש את דקירות הקוצים של החיים, בידיעה שהכל יעבור.


תעצור ותתבונן בדיוק איפה שאתה נמצא. לרגע אחד קטן וקסום, תפסיק כל מאמץ להשיג את מה שאתה חושב שיתן לך הגשמה, מה שאתה חושב שיתן לך אמת, מה שאתה חושב שיביא לך את הפתרון.


רגע אחד תעצור עצירה אמיתית ורגע תחוש מה זה אומר להיות? מה זה אומר לא לעשות, לא לפרש, לא לנסות, מה זה אומר פשוט להיות? השקט הזה אינו מת או ריק. זו מודעות. זו המודעות עצמה, ואנחנו המודעות הזו. המחשבות, "אני חייב להבין, אני מנסה להבין, למה אני לא יכול להבין ?" גם הם נחווים על ידי השקט עצמו. כל הזמן יש את השקט הפשוט הזה, שמודע למחזה כולו.

 

אני מזמין אתכם להצטרף לתוכנית העומק שלי,

ללמוד עוד על השיטות שלי,

להצטרף לעמוד האינסטגרם שלי,

לצפות בערוץ היוטיוב שלי,

ולצפות בערוץ הטיק-טוק שלי.



48 צפיות

留言


bottom of page